אומרים ישנה ארץ.....

אכן אומרים ישנה ארץ, ארץ זבת חלב ודבש....כאשר מתגוררים בחו"ל זה מאד מאד נחמד לבוא להיות תייר בישראל. לזכותינו יאמר שגם כשגרנו בישראל טיילנו המון וחרשנו את ישראל לאורכה ולרוחבה, אי אפשר להאשים אותנו בעצלנות והתנכרות, אך החויה עכשיו היא משהו אחר לגמרי.....החל המזג האויר שהוא יתרון מוחץ לטובת ארצנו הקטנטונת! וכלה בנופים עוצרי נשימה שלא מביישים אף COUNTRY SIDE אירופאי....טוב אני לא מדברת על הדרך בואדי ערה....אני מדברת על השדות שליד קיבוץ דגניה.....(בלי שמסתכלים הצידה לצד של הכנרת המסכנה והמיובשת).

כך, באחד מימי החורף של חודש דצמבר, שמנו פעמינו עם טפינו המגלגלים בלשונם אנגלית אמריקאית דרומית (HOWDY FOLKS!!!!) ואנגלית בריטית סנובית של צפון מערב לונדון (WOULD YOU CARE FOR TEA LUV?), הצטיידנו גם בסבא וסבתא מגוגעים לנכדים שמוכנים בשביל עוד כמה שעות איתם, לסבול שגיונות מוזרים....

נקודת ההתחלה היתה במקום קסום, טבעי ויפה בשם: מרכבות הירדן (מישהו אמר מרכבות? איפה סנטה קלאוס והאיילים, זאת העונה לא?)שם פגשנו מדריכה מקסימה, תמרים מתוקים, תה חם ואת - באק ביק, אורי ואבישי.....עכשיו בזהירות בזהירות בלי להתבלבל - אבישי היה הסוס הבוגר, באק ביק היה סייח באימונים ואורי היה העגלון.... (אחי, זה נכון או שהתבלבלתי כמו אבא?)יצאנו לסיבוב במרכבה (או שמא כרכרה....- מה ההבדל?) כמו מימי בית קטן בערבה, אני מוכרחה להודות שזה היה הרבה יותר נוח משחשבתי, בדרך שרנו משירי ארץ ישראל היפה ונהננו ממחזות מקסימים והסברים מעולים על החי הצומח והסביבה, כמובן מתובלים בהיסטוריה של המקום. באמצע המסלול ירדנו לערוץ של נחל יבניאל, להשיט את הרפסודות שהילדים בנו עם המדריכה (טוב, סבא אבי שיפצר להם אותן.....) והחליקות בבוץ היו ממש משהו משהו....מזל שקיבלנו מגפי רפתנים (יונתן כמה פעמים אפשר להגיד לך שלא יוצאים לטיול בטבע עם סקיני ג'ינס לבן וסווצר יוקרתי של הוליסטר?!)
אחרי חווית הכרכרה ואחרי שמוטי אחי חיבק כמה עצים....(מזל שהוא רחוק כי הייתי מקבלת מכות עכשיו על זה שפירסמתי את התמונה שלו ככה....)
המשכנו לסדנת השוקולד של גליתא, מקום קסום באמצע כלום (חרוז, אהההה?), באזור התעשיה של קיבוץ דגניה ב', הילדים שהיו רעבים (כן אמא, אני מודה, זאת היתה טעות לקחת אותם לסדנת שוקולד ולא קודם לארוחת צהרים), אכלו הישר מהקערה את השוקולוד המדהים (גם אני לא התאפקתי ודחפתי כמה אצבעות), הילדים עוברים חויה מתוקה מקסימה.....ויוצאים עם תוצרים יפים וטעימים ברמה גבוהה, קצת יקר לטעמי ולצערי לא מיצינו את המקום כי כולם היו פשוט מורעבים.

את ארוחת הצהרים המאוחרת אכלנו במסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד, אשר התדרדרה לצערי מאז שאני זוכרת אותה, ממסעדת גורמה למסעדה קיבוצית פשוטה, נחמדה אבל לא יותר מזה......מציעה לחפש חלופות.

ולסיום סיומת, ממש לפני הנסיעה חזרה הביתה ועצירה בסופרפארם של ואדי ערה (כן אחי היקר מכל הסופר פארמים בארץ דווקא שם הייתי צריכה לקנות חיתולי לילה ליערה, אבל תודה שהקינלי היה מרענן....) נכנסו למקום האהוב עלינו במושבה כנרת: תמר בכפר....למי שלא מכיר - מומלץ ביותר והכי כדאי זה לטעום את פרחי ההיביסקוס המיובשים ומסוכרים שלהם, זה הפרי היבש הכי טעים שאכלתם בחיים שלכם, מעודן ומקסים, צורה של תמנון קטן עם טעם גן עדן של פרח! אופס, אגב, מתי זה ט"ו בשבט?

יום כזה מומלץ מאד עם אורחים מחו"ל, אבל גם למי שגר בישראל או מבקר בה ורוצה לחוות חוייה ישראלית אמיתית.